פסק-דין בתיק ת"ק 3790-09-12

1.            לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום  24.2.12 בסך 3,316 ש"ח.

התובע הינו הבעלים של רכב מסוג סוזוקי בלנו מ.ר. 73-395-19 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 1 נהג בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מסוג מאזדה 6, מ.ר. 57-128-65 (להלן: "רכב הנתבעים") המבוטח על ידי הנתבעת 2, בין היתר, בביטוח צד ג'.

2.            אליבא דגירסת התובע כפי שנטענה בכתב התביעה, עת אשתו, גב' מאור רויטל, התקרבה לצומת הרחובות רבי עקיבא הילל, עצרה לפני קו העצירה כאשר לפתע רכב הנתבע 1 חצה את הצומת ונכנס לנתיב הנגדי חצה את הצומת ונכנס לרחוב רבי עקיבא. כאשר חלף הוא על פני רכב התובעת, הואיל ולא ביצע פנייה רחבה מספיק פגע רכב הנתבעים ברכב עם צידו השמאלי אחורי בצידו השמאלי של רכב התובע (להלן: " התאונה").

3.            אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, עת נסע הנתבע 1 ברחוב רבי עקיבא פגע בו רכב התובע.  בגין שבירושלים, פגע רכב התובע בחלקו האחורי של רכב הנתבעת 2.

4.            ביום 8.1.2013, התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה וכן, הוגשו תמונות מקום התאונה, תרשימי המקום ותמונות הנזקים הנטענים ברכבים המעורבים.

5.            לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הנהגים ובראיות שהוגשו במהלך הדיון שוכנעתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ראשית, עדות התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה נמצאה אמינה בעיני והתיישבה עם מקום התאונה ומקום עמידת רכב התובעת כפי שעולה בת/1 ו- ת/2.  מראיות אלה ניתן להיווכח, כי רכב התובע נסע או עמד במצב מאוזן בעוד שעל רכב הנתבע היה לבצע פנייה רחבה בכדי להיכנס לנתיב הנסיעה הנגדי והצר עם כיוון נסיעתו ברחוב רבי עקיבא, נתיב אשר נתחם על ידי רכבים חונים בצידו הימני ורכב התובע בצידו השמאלי.

שנית, עדות התובעת לא נסתרה על ידי הנתבעים ולא עלתה גירסה שונה בעדותו של הנתבע 1.

שלישית, אין בידי לקבל את גירסת הנתבע 1, כביכול, כי בליטה שהייתה קיימת בפגוש האחורי שמאלי של רכב התובעת גרם לקרות התאונה ולנזקים ברכבו. זאת, הואיל ומעיון בנ/1 לא ניתן לראות בליטה כלשהי וטענת נציג הנתבעת 2, כי לאחר התאונה תיקנו את הבליטה הינה בגדר ספקולציה בלבד. כמו כן, ניתן להבחין כי הבליטה הנטענת תחומה בגובה רום הגלגל האחורי ואילו מהתמונות נזקי רכב הנתבעים כפי שהינן משתקפות בנ/ 3 ניתן להבחין, כי השפשוף הינו בתווך גובה רחב יותר. עובדה זו, יש בה כדי להפריך את טענת הנתבעים.  

 נוכח האמור, הנני קובע, כי בעת שרכב הנתבעים חצה את צומת הרחובות הילל רבי עקיבא והחל לחלוף מעל פני רכב התובע, לא שמר מרחק מספיק בין רכבו לרכב התובע באופן שסטה במעט לכיוון רכב התובע וגרם לשפשוף בין צידו השמאלי אחורי לבין הצד השמאלי אחורי של רכב התובע.

6.            עם זאת, באשר לשאלת גובה הנזקים אין בידי לקבל את גירסת התובע. שכן, נהגת התובע הודתה במהלך חקירתה, כי החלק המסומן בעיגול אדום ב נ/1 הינו נזק שלא נגרם כתוצאה מהתאונה, אלא, כתוצאה מתאונה קודמת. דא עקא, כי חוות דעת השמאי שהוגשה על ידי התובע לא עשתה אבחנה בין הנזקים שהיו קיימים ברכב התובע עובר למועד קרות התאונה לבין הנזקים שנגרמו בתאונה עצמה.

7.            לדידי, יש לראות בחומרה רבה את ניסיון התובעים לגלגל על הנתבעים נזקים שאינם קשורים כלל לתאונה נשוא תיק זה. מאידך, כאמור לעיל, נתתי אמון מלא בעדות נהגת התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה אשר הסבו לרכב התובע נזק למגן האחורי. נוכח ממצאים אלה, הנני סבור, כי על הנתבעים לפצות את התובע בעלות תיקון המגן האחורי בלבד וכן, לשאת באופן חלקי בלבד בשכ"ט השמאי ובאגרת בית משפט.  

8.            משכך, הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 600 ש"ח וזאת תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום,  כ"ז טבת תשע"ג, 09 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: